<h1>ספר מצות זמניות הלכ' ברכות שער עשירי</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ברכת אבלים פותח נברך וכשיגיע להטוב והמטיב בברכת המזון, יאמר בא"י אמ"ה המלך החי הדן דין אמת, שופט צדק ואמת, לוקח נפשות, שליט בעולמו לעשות בו כרצונו, ואנחנו עמו ועבדיו חייבין אנו להודות לו על הטוב ועל הרע, כדכתיב חסד ומשפט אשירה לך י"י אזמרה, הרחמן גודר הפרצות הוא יגדור פרצותנו ופרצות כל עמו ישראל.
ברכת חלה חייב כל המאמין כשילוש בצק שיהיה בו ששים אוקיות או יותר שיפריש ממנו דבר מועט, ויברך בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש תרומה. ואם נמצא כהן שאינו בר מצוה יאכלנה. והוא שאמרו [בכורות כ"ז ע"א] אין חלת חו"ל [אסורה] אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו. ואם לא ימצא כהן קטן ישליכהו באש. ולכן נקראת "חלת האור" [חלה פ"ד מ"ח] ויוציא חלה שניה לכהן שיהיה בה כדי נתינה, ויאכילנה איזה כהן שימצא, בין קטן בין גדול. כי אין בה קדושה חמורה. והטעם בהפרשתה כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל.
ברכת פדיון הבן בכור חייב כל מאמין שנולד לו בן והיה ראשון לבטן אמו לפדותו מן הכהן אחר שלשים יום ללידתו. ויתן לו ה' סלעים של כסף צרוף. ויקחם בידו בפני כהן ויברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון הבן. אח"כ יברך שהחיינו. ואחר [כך] אומר לכהן הא לך ה' סלעים בפדיון בני זה ויתנם לו. והכהן אומר לו כשם שזכית למצוה זו כך תזכה לקיים כל המצות האמורות בתורה.
ברכת ציצית יברך בהתעטפו בא"י אמ"ה אקב"ו להתעטף בציצית. ואם הסירו מעליו והחזירו פעם אחר חייב לברך על כל פעם ופעם. ואם התעטף בו בלילה לא יברך עליו, כי מצות ציצית אינה נוהגת בלילה אלא ביום. למה שכתוב [במדבר ט"ו] וראיתם אותו פרט לכסות לילה. הקובע מזוזה מברך בא"י אמ"ה אקב"ו לקבוע מזוזה. העושה מעקה לגגו יברך בא"י אמ"ה אקב"ו לעשות מעקה.
ונתחיל בברכת מילה, שהיא המצוה הראשונה המחייבת לכל בר ישראל בביאתו לזה העולם. ונאמר שחייב כל המל את בנו לברך תחלה בא"י אמ"ה אקב"ו למול את הבן. והמל את בן זולתו יברך על המילה. ואח"כ יברך אבי הבן בא"י אמ"ה אקב"ו להכניסו בבריתו של א"א. ועונין כל העומדים שם כשם שהכנסתו לברית כך תכניסהו לתורה ולחופה ולמע"ט. ולא יברך שהחיינו משום צערא דינוקא. ואם לא ימצא שם אבי הבן יברך זאת הברכה בשבילו שום קרוב אליו שיאחז הנער בזרועו. אחר כך יטול המוהל כוס של יין בידו ויברך תחלה בפ"ה, אח"כ יברך בא"י אמ"ה אשר קדש ידיד מבטן, חוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש. על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות זרע קדש שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו בא"י כורת הברית. אחר כך יתפלל בעד הנער אלהינו ואלהי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ולאמו, ויקרא שמו פלוני. ישמח האיש ביוצא חלציו ותגל האשה בפרי בטנה, כאמור ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך, ונאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי, ונאמר זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם. פלוני זה הקטן גדול יהיה. כשם שנכנס לברית כך יכנס לתורה ולחופה ולמע"ט. וישתה מן היין. וזאת התפלה אינה נחשבת הפסק בין הברכה והשתיה מפני שדומה מענין המילה.
מי ששחט שום בעל חי טהור יברך קודם השחיטה בא"י אמ"ה אקב"ו על השחיטה. ואם הוא עוף או חיה יברך קודם כיסוי דמו בא"י אמ"ה אקב"ו על כסוי הדם. הגר כשהוא טובל מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על הטבילה, ואע"פ שכל המצות כולן מברך עליהם עובר לעשייתם, צריכה להיות ברכה זאת אחר עשיית הטבילה, מפני שהגר אינו ראוי לברך ואינו חייב בברכה אלא אחר שיכנס בדת יהודית ע"י הטבילה. אבל הנדה מברכת קודם שתטבול. ויש מן הפסקנין שפסק הדין בה ובגר בשוה, שאין דעתם לשום שני דינין הפוכים בטבילה. ואין בזמננו זה מי שהוא חייב טבילה אלא גר או נדה.
<h2>דף קד:</h2>
כל ברכה שאין פתיחתה בהזכרת שם ומלכות, ר"ל ה' אלוקינו מלך העולם, לא שמה ברכה. והוא מה שאמרו א"ר יוחנן כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה, זולתי ברכה הסמוכה לחברתה כגון נודה לך ונחמנו של ברכת המזון. וגם יש ברכה הסמוכה לחברתה שפותח לברך בהזכרת השם ומלכות, להכרח שנזכיר במקומו. וכמו כן הברכות כולן יש להן פתיחה וחתימה בברוך, זולתי ברכת הפירות וברכת המצות שיש להן פתיחה בברוך בלתי חתימה, וברכה הסמוכה לחברתה יש לה חתימה בברוך בלתי פתיחה, זולתי הפותחות בברוך להכרח שאמרתי.
